טיפוח אוטונומיה וסינגור עצמי אצל אנשים עם מוגבלויות

רשמים מהרצאתו של הפסיכולוג השיקומי שי פרנק,  בכנס ה-3 של העמותה לתסמונת האיקס השביר 10/9/14 תל השומר

למצגת מהכנס: טיפוח אוטונומיה וסנגור עצמי אצל אנשים עם מוגבלויות

תלמידים בוגרים בגילאים 18-21 מתקשים להשתלב במרחב החברתי והתעסוקתי ולתפקד באופן סתגלני ביומיום.

אחוז גבוה מאוד ממסיימי הלימודים בחינוך המיוחד  בני ה-18-21, עם מוגבלויות שונות אינם מוצאים את מקומם בשוק העבודהאינם פונים לדיור מחוץ לבית ובאופן כללי מתקשים מאוד לנהל אורח חיים עצמאי ולתפקד כאזרחים מן השורה ואיכות חייהם נפגעת משמעותית.

יש מחיר לתלות בסיוע, בסייעת ובהורים שעושים למען ילדם פעילויות יומיומיותעל אף שנובע מחמלה ו/או מחיסכון בזמן – הסיוע מוביל למצב של פאסיביות ברמה התפקודית משום ההרגל לעזרה ולתיווך.

הבעיה האוטונומית היא שילוב של לקות משמעותית בתפקוד האדם עם מוגבלות בשילוב עם הורות וסביבה לא מקדמת דיה וחוסר תמיכה מצד הקהילה והחברה.

טיפוח אוטונומיה וסינגור עצמי יקדם:

על פי מאהלר, מהבולטות שבפסיכולוגים ההתפתחותיים, אדם עובר דרך כמה שלבים התפתחותיים משמעותיים, ביניהם:

הכלים התפקודיים המפתחים זהות אישית:

חווית האוטונומיה מושפעת מתחושת הביטחון הנובעת מהתקשרות בטוחה בילדות לדמות הנושאת (bonding) ולנשיאה בתוך עצמנו את דמות ההורה.

בילדים עם צרכים מיוחדים ההגעה לבטחון עצמי קשה יותר משום שקשה ליצור התקשרות בטוחה.

הלקות הקוגניטיבית, הלקות בשפה ובמוטוריקה מקשה להביא את האני אל מול הסביבה בצורה מתאימה, והסביבה מצידה מספקת פחות גירויים, אתגר ואינטראקציה עם ילדים אלה.

יתרה מזאתיתכן וההורים יתפסו את ילדם בשל נכותו כבלתי מסוגלכך שהם לא יספקו לילדם הזדמנויות לבצע מה שהוא יכול לעשות והם יגוננו עליו באופן תדיר מעבר לזאתההורים נוטים לסגת מקשרים חברתייםלהפחית ממספר הטיולים המשפחתיים ו/או חברתייםוכך מפחיתים עוד מיכולת הילד לחוות התנסויות מצמיחות והצלחותדרישות וציפיות הסביבה מהוות גורם משפיע נוסף על רמת המסוגלות של הילד המתפתחהורים לילד נכה מתקשים לקבוע יעדים מציאותיים ודרישות ולבחור עבורו סביבה המותאמת לו (למשללבחור צעצועים ומשחקים המתאימים ליכולותיו).יתכן אף שלהורים יש יעדים מנחים המיוחדים להםיתכן כי יבקשו להגן על הילד עד כמה שניתן מפני עימות עם הנכותיש שההורים או מטפלים אחרים מבצעים עבור ילדם הנכה גם משימות שיש בכוחו להוציא אל הפועל וכתוצאה פרטים אלה– יכולתם לטפח הווית נפרדות ונבחנות עצמי ואוטונומיה נפגעתהורים אחרים ינסו לגדל ילדם כילד "רגיללכל דבר וכך לא יקחו בחשבון את המגבלות שמייצרת הנכותועוד דברבעיות ביומיום עלולות לגרום להורים להימנע מהכתבת דרישות מאתגרותכמו לבקש מהילד הנכה לשטוף כלים כי זה תובע זמן יקר במהלך היום הדחוס של חייהם או מחשש שהכלים ישברוכך ילדים נכים עלולים לחוות דרישות שאינן מותאמות להםהן קלות מדי או קשות מדי עבורםדרישה קלה מדי עשויה לעורר חוויה של הצלחהאולם בטווח הארוך תעורר מידה רבה יותר של כשלונות אם הילד הנכה ישווה עצמו לילד רגיל או אם ינסה לתפקד ב"עולם הרגיל". דרישות קשות מדי קשורות לכשלונות רבים יותר וכתוצאה האדם הנכה ייחס יותר כשלונות לעצמו והצלחות ייטה לייחס לגורמי חוץ.

גורם נוסף הקשור לחוויית מסוגלות נמוכה אצל הילד עם נכות הינו טיב תגובות הסביבה להתנהגות הילד הנכהמתן משוב על התנהגות הילד חשוב כבר משלב מוקדם של התפתחותוחשוב כי המשוב יהיה מותאם להתנהגות שהופיעה ולשם כך ההורה צריך להיות רגיש לילדואצל הורים (או מטפלים אחרים בסביבתםלילד נכה רמת הרגישות נמוכה יחסיתלמשלמורים לילדים עם מוגבלות מגישים עזרה ברמת תדירות גבוהה ומחמיאים יתר על המידהכך יש סיכון כי הילד הנכה יפתח דימוי עצמי חיובי לא ריאליבד בבדנכים תופסים עזרה כראיה לכך שהם אינקומפטנטייםתפיסת עצמית לא ריאלית מקשה על ילדים נכים לנבא תוצאות של ביצועיהםלבחור משימות תואמות יכולת ולשנות התנהגויות שליליות.

פגשנו בעבודתנו לא מעט צעירים אשר אינם יודעים להוציא לפועל משימות יומיומיות ונתלים ממש באנשים בסביבתם הקרובהבעיקר בני משפחתם וסייעותבשיחות עם הורים הם מציינים כי ילדם יכול לבצע משימות אלהאולם בפועל הם מבצעים המשימות עבורם לעתים מטעמים של יעילות בזמן ולעתים מתוך חמלה ואפילו אשמהלמשל אמהות המקלחות את בנן הנער המתבגר למרות שיש ביכולתו לקלח עצמו– גם אם לא באופן מושלםואין הן רואות כיצד פעולה בסיסית זו עלולה לפגוע ביכולתו לפתח זהות מינית בשלה ואפילו בסיסי מכך לפתח חווית אוטונומיה ונבחנות עצמית.

אז מה עושים?

ילדים עם מוגבלות משמעותית כמו ילדים "רגילים"- ואולי אף יותר מאלה– התפתחותם מושפעת מהקשר שלהם עם דמויות בסביבתםבעיקר ההוריםדמויות חינוך ומטפלים ולכן נדרשת תכנית התערבות עם גישה שיקומיתאשר תתבטא ביישום מהלכים במעגלים השונים שהילד פועל בם,דהיינו התכנית תיושם ברמת הילדההורים והצוותים החינוכי והטיפולי במערכת החינוךיעד התכנית הנו לסייע לילד המתפתח לחוות אוטונומיה,לפתח יכולתו לבטא צרכיו ולדאוג לסיפוקםובאופן כללי לקחת אחריות על חייו.

זאת נאפשר על ידי:

  1. קבלת מידע. ידע זה כח.
    ידע על המחלה וההשלכות על הפרט, ידע על התפתחות תקינה, ויישום הידע על הילד כדי להתאים לצרכיו את הסביבה.
  2. עידוד ביטוי עצמי , על פני ביצוע מטלות עבורו מבלי שיבטא את הצורך בעצמו
  3. טיפוח מודעות עצמית – מאפשרים חקירת העצמי תוך אינטראקציה עם הסביבה.
    למודעות עצמית יש קוץ – יכולה לתרום לדיכאון, אך בלעדיה אין אוטונומיה ואין קבלה.
  4. ממודעות עצמית לקבלה עצמית – לקבל גם את החולשות ולמצוא את החוזקות
  5. סיפוק גירוי מותאם – לא קשה מדי ולא קל מדי.
    כשחווה הצלחהתגובה מותאמת – חיזוק מילולי של העשיה אך ללא האדרה
  6. המנעות מהגנת יתר
  7. עידוד ביטוי רגשי גם אם כואב, כועס או עצוב
  8. טיפול גם בהורה – החוויה ההורית יכולה להיות  חוסר מסוגלות בתפקיד כהורה, ויש קשת רגשות לא פשוטים לעבדחרדה, אשמה, עוינות ותוקפנות כלפי הילד, דכאון ואכזבה.
    לכן חשוב שגם ההורה ימצא במה לביטוי הרגשות שעולים בואם בטיפול פרטני או קבוצתי, כי אז יוכל להתפנות להיות הורה יותר טוב עבור ילדו.

 

שי פרנק, מציע במודל השיקומי -חינוכי עבודה עם ההורים, הצוות החינוכי ועם הילד.
העבודה מול ההורים נעשת בהדרכת הורים פרטנית, הנחיית קבוצת הורים והרצאות להקניית ידע.

ניתן לפנות לשי פרנק באי-מייל shay.frank@gmail.com

הוסף תגובה

text#before#comment#box